העיר יוקנעם עילית התחילה בשנות ה50 כמעברה לקליטת עולים מצפון אפריקה שהגיעו אחרי קום המדינה ליצור לעצמם חיים חדשים במדינת ישראל הצעירה. היא הוקמה בצמוד ליוקנעם המושבה ובעצם היוותה שכונת עולים כחלק מיוקנעם המושבה. עם העלייה במספר התושבים בשכונה והגעתן של משפחות נוספות לקליטה, השכונה הארעית ויוקנעם המושבה החליטו להיפרד ונולדה יוקנעם עילית כעיירה נפרדת, שכנה ליוקנעם המושבה המארחת.

סיפור הולדתה של יוקנעם עילית הוא עד היום דוגמא ומופת להתמודדות עם העליות גדולות וקליטת מספר רב של עולים חדשים בצורה מופתית ויעילה. מושבה קטנה של 70 משפחות, קלטה 250 משפחות(!) של עולים ובהמשך אפילו עוד משפחות הגיעו והצטרפו. המושבה ביקשה לקלוט 100 משפחות אך כשהופיעו בפתחה 250 משפחות בבת אחת, המושבה לא נרתעה וישר שילבה את אותם עולים חדשים במגוון תחומי התעשייה שהיו במושבה החקלאית. בית הספר במושבה, הכיל בתוכו את כל הילדים מכל העדות והבתים והיה ראשון מסוגו. התלמידים החילונים והדתיים הצעירים שהגיעו מכל קצבות העולם למדו כולם ביחד בבית ספר אחד שהיווה סמל לכור ההיתוך הישראלי. 

העיירה יוקנעם עילית הצעירה נהפכה לעצמאית. מבוססת עולים חדשים, תושבי יוקנעם עילית בנו את עצמם ואת העיירה הצעירה יחדיו. מיקומה של יוקנעם עילית בלב טבע ירוק ופסטורלי בקרבה לחיפה ולישובים הרבים מסביב ליוקנעם עילית אפשרו לתושביה לחיות חיי פריפריה שקטים ועם זאת במרחק נסיעה סביר לכל מקום שיצטרכו. תנאים אלו ייחדו את יוקנעם עילית משאר עיירות הפיתוח והציבו את יוקנעם עילית על המפה עם מגוון אפשרויות תעסוקה לעולים החדשים.

בשנות ה-90 קלטה יוקנעם עילית עולים מברית המועצות ובעצם מאותם שנים העיירה נמצאת בתנופה מתמדת. יוקנעם עילית מתפתחת בקצב גבוהה יחסית לערי פריפריה נוספות עד ימינו אנו. בתחילת שנות האלפיים נקלטו ליוקנעם עילית גם עולים חדשים רבים מאתיופיה ובשנת 2006 העיירה יוקנעם הפכה לעיר – יוקנעם עילית. 

התושבים ביוקנעם מהווים גם היום מיקרו-קוסמוס של החברה הישראלית. יהודים שעלו מצפון אפריקה וכאלו שעלו מברית המועצות, עולים שהגיעו בעלייה מאתיופיה וכן תושבים ילידי המדינה שהגיעו לחיות את חייהם ביוקנעם עילית שמציעה שילוב אופטימלי של פרנסה טובה יחד עם אווירה קהילתית ונוף טבעי קסום.